צ'ינקווה טרה, או, הקסם האיטלקי

בשלהי אוקטובר 2010 הכנתי לאימי הפתעה לגיל 60 – טיסה לאיטליה וטיול של שבוע ברכב ממילאנו ועד רומא. כמובן דרך טוסקנה ואומבריה. החלום שלה היה להגיע לטוסקנה והחלטנו אחי ואני להגשים לה חלום.

בתכנון המקורי שלנו צ'ינקווה טרה לא הופיעה. מודה, גם עבורי כחובבת יעדים ידועה המקום הזה לא היה ברשימה. להפתעתי, כשסיפרתי לאמי על הטיסה לאיטליה, הדבר הראשון שהיא שאלה היה: נהיה בחמש האדמות. נכון???? חמש האדמות???? טוב, צריך לבדוק ומהר, אסור לאכזב.  היא עוד פעם רואה יותר מידי תוכניות של החיים הטובים...

בחיפוש מהיר על המפה הבנתי שזה אפשרי ועוד איך, אנחנו בכיוון הנכון.

הו אלוהים. תודה אלוהים, תודה ערוץ החיים הטובים ותודה אמא על כל מה שלימדת אותי.  איזו החלטה נכונה זאת הייתה. אם הייתי מפספסת לא הייתי מבינה גן עדן מהו. צ'ינקווה טרה Cinque Terre . המקום הזה נראה כאילו נלקח מגלויה או ציור.

יש שם הכול: קו חוף הררי, שמורות ימיות, מטעי זיתים, כרמי ענבים, טרסות אבן, מנזרים, שבילים מפותלים וצבעוניות שלא ניתנת לתיאור אלא בתמונות.

היופי הזה שנגלה אל עיניך אחרי עלייה מפותלת שווה את הכול ואין לי ספק שהתמונות מדברות בעד עצמן. מדובר בקסם של ממש!

חמשת הכפרים המדוברים הם: ריומאג'ורה, מאנארולה (Manarola), קורניליה (Corniglia), ורנאצה (Vernazza) ומונטהרוסו אל מארה (Monterosso al Mare).

התמונה מ"עכבר העיר"

בתכנון המקורי היינו אמורות להגיע למקום, לעשות טיול קטנטן, שלום שלום, ומשם להמשיך הלאה. אבל איך שהגענו, היה לנו ברור שאנחנו לא זזות מכאן לאף מקום! ביטלתי את הלינה בלוקה (המקום שאליו היינו אמורות להגיע) וחיפשתי מקום לינה בכפר הראשון ריומאג'ורה. לשמחתי המלון הראשון שראינו היה פנוי והחדר היה מעולה במיוחד הנוף.

זה המלון:

וזה - הנוף מהמלון:

OK ? הבינותם? הכל בסדר? Tutto Bene? טוב. אז נמשיך.

מתחילים לרדת ברחובות ולספוג אווירה וטעמים. המלצה שלי תעצרו לכם במעדנייה, אחת מיני רבות שנמצאות שם. כל מעדנייה שתבחרו תהיה מיוחדת. תקנו קצת גבינות וקצת נקניקים, ירקות, פירות ולחם טוב, שבו על איזה ספסל ותיהנו. כיף אמיתי.

בחבל ליגוריה מומלץ לטעום מאפה דקיק בשם "פארינטה". זו פיצה שטוחה שעליה שמים גבינה מיוחדת ורוטב פסטו. אל תפספסו את הפסטה המקומית בשם TROFFI האיטלקים, שיודעים ליהנות מאוכל כפי שכולנו יודעים,  אוהבים לשים הרבה שמן זית על הפסטה וזה טעים במיוחד יחד עם פטריות פורצ'יני וכמובן אנצ'ובי. מעדן מקומי .(אני אישית לא אוהבת אנצ'ובי אבל השמועות אומרות שמומלץ).

ואיך אפשר בלי יין. אז מן הראוי שתזמינו את היין הלבן המקומי "Cinque Terre".

אז עכשיו, כשאנחנו עם בטן מלאה אחרי ארוחה נהדרת ויין מצויין, הגיע הזמן לנוח ולהסתכל קצת בתמונות. תיהנו!

אוף! איזה בלקון!!!

מתי פעם אחרונה ראיתם לבן כל כך מבהיק?

מרימג'יורה המשכנו בהליכה למאנארולה (Manarola) הכפר השני. הדרך נקראת "שביל האוהבים" (אויישש, כל כך מתאים לאיטלקים...) זה השביל המפורסם ביותר באזור. חצי שעה של הליכה על שביל ישר, מרוצף ונוח להליכה שנמצא על רכס ההר שנושק לים עם נוף יפיפה ועוצר נשימה. השביל מלא במנעולים שנסגרו ע"י זוגות אוהבים. כן. גם סיפור רומנטי יש כאן. אומרים שברגע שהמנעול ננעל זה לכל החיים. (מלחיץ קצת. לא?) מעניין כמה מהזוגות שנעלו כאן עדיין נעולים ביחד...

לאורך השביל יש נוף מדהים של צוקים וים. פשוט קסום. במאנארולה יש מפרץ נוח לשחייה, רחוב ראשי עם מסעדות ובתי קפה ובראש הכפר נמצאת טירה עתיקה ששווה לטפס אליה דרך הסמטאות הצרות והמדרגות התלולות. הנוף מלמעלה בלתי נשכח.

והנה המנעולים. המפתחות בפנים...

עוד מנעולים

זקני הכפר. לא מבינים לאן הלכו המפתחות שלהם לאיבוד...

המקומיים מחנים את הסירות שלהם ברחוב

או סתם קופצים עם הסירה למטה...

בתיאבון

בחזרה למלון היתה שקיעה קסומה ומהפנטת:

ועוד קצת מידע על המקום (לפי עכבר העיר):

הסיבה העיקרית להגיע לכאן הם מסלולי ההליכה, הצבעים, האווירה והנוף. ההצעה המתבקשת היא לצעוד בשביל "הכחול", כלומר שביל הים. שביל זה, הפופולרי ביותר, מחבר את חמשת הכפרים ונמתח קרוב לקו החוף, אם כי הוא מטפס לא מעט פעמים למרומי הרכס ומאפשר לראות משם נופים יפים במיוחד.

אורכו של השביל הכחול תשעה ק"מ והוא מחולק לארבעה קטעים - בין הכפרים. הקטע הראשון, מריומאג'ורה למאנארולה, הוא הקצר והקל ביותר. ההליכה בכיוון אחד נמשכת כחצי שעה בלבד. קטע זה זכה לכינוי "שביל האוהבים" (Via dell Amore). הכרטיס היומי שמוכרת הקופאית הרומנטית עולה חמישה יורו. הצועדים בכל קטעי השביל ביום אחד (לא מומלץ ולא רומנטי במיוחד) לא יזדקקו לכרטיסים נוספים. הרוצים לפצל את ההליכה לכמה קטעים ירכשו בכל יום כרטיס חדש.

מכיוון שהאהבה גורמת לעתים פיק ברכיים, הוצבו לאורכו של השביל כמה ספסלי אבן, ובית הקפה שצופה אל הצוקים ואל הים מאפשר ללגום קפה מצוין בנוף נפלא.

הקטע השני, ממאנארולה לקורניליה, ארוך קצת יותר וההליכה בו נמשכת כשעה ורבע. יש בו כמה קטעים שנחסמים לעתים קרובות בגלל מפולות סלעים ועפר. רובו צמוד לחוף אבל החלק האחרון, לפני העלייה לקורניליה, כרוך בטיפוס די תלול בגרם מדרגות לגובה כ-100 מטר מעל פני הים. 

אורך הקטע השלישי, מקורניליה לוורנאצה, כארבעה ק"מ. ההליכה נמשכת כשעה וחצי או קצת יותר, תלוי בקצב. קטע זה נחשב ליפה ביותר ויחסית לקטעים האחרים הוא מבודד למדי ולא רבים צועדים בו. המסלול חולף במרחק כמה מאות מטרים מקו החוף, לצד מטעי זיתים, בוסתני תאנים, לימונים ורימונים. רוב השביל לא סלול. בחלקו האחרון, בקטע היפה ביותר, יורדים הצועדים בגרם מדרגות אבן עתיק ומפותל שמוביל בסופו של דבר אל הכפר ורנאצה. פעם שימש השביל הזה מסלול פרדות שהובילו את האספקה אל הכפר. התצפית מראש גרם המדרגות על בתי הכפר הצבעוניים והמפרץ הכחול מרחיבה את הנפש.

ההליכה בקטע הרביעי והאחרון מוורנאצה למונטהרוסו אל-מארה נמשכת כשעתיים. אורך הקטע שלושה ק"מ אבל הוא מפותל ומעט קשה יותר מהקטעים האחרים. חלקו הראשון כרוך בטיפוס ממושך למרומי הרכס ובחלק האחרון יורדים בגרם מדרגות תלול למלון פורטה רוקה בקצה הכפר.

היתרון הגדול של הליכה בשבילים אלה טמון בכך שהרכבת מאפשרת לחזור מכל מקום לנקודת ההתחלה במהירות רבה. היא מגיעה לכפרים בתדירות גבוהה (בכל חצי שעה) והנסיעה בין הכפרים נמשכת רק כמה דקות. כך אפשר לצאת לטייל בבוקר ולהחליט בכל כפר אם חוזרים או ממשיכים למחרת או בשנה הבאה. 

אפשר לטייל עם רכבת, אפשר לעבור מכפר לכפר גם בסירה כל האופציות פתוחות וכל אחד יכול להתאים לעצמו את הקצב. מה שבטוח זה שצ'ינקווה טרה רומנטית בצורה שאין לתאר. ניתן לבלות שם כמה ימים בלי להרגיש וליהנות כל יום מחדש.

מכיוון שהלינה שלנו הייתה ספונטנית לא עשיתי בדיקה מקיפה על מקומות הלינה כפי שעשיתי בשאר המקומות אבל יש שפע של אפשרויות שם ואני בטוחה שמה שלא תבחרו לא תפלו.

טוסו למילאנו קחו רכב סעו לצ'ינקווה טרה לסופ"ש תספגו את האווירה והטעמים ותחזרו כמו חדשים אני מבטיחה!

אם יש שאלות אני כאן.

שלכם,

נורית