בשביל הרבה אנשים הנגב הוא אניגמה, אני מכירה הרבה חברים שמבחינתם הדרום, הנגב, המדבר הוא חידה לא פתורה מבחינת טיולים. אתם יודעים, אבק, חול, שממה...
אני, משפחתי וחברים שלנו מתים על הדרום ומחכים לכל הזדמנות שיש כדי לרדת ולטייל במדבר ולא משנה באיזה צורה - צימרים, אכסניות, בתי ספר שדה, אוהלים, חאן.... בקיצור אוהבים את האזור הקסום הזה שטומן בחובו מקומות מרגשים ויפים כמו שרק הטבע יודע ליצור ונהנים ממנו כל פעם מחדש.
עד היום ירדתי למדבר עם משפחה וחברים לטיולי שטח ומסלולים מיוחדים אך לפני חודש בערך קיבלתי הזמנה מפתה לרדת לנגב עם עוד 3 בנות לחוות בודדים. כמובן שקפצתי על ההזמנה ואמרתי כן!!!
סגרתי עם בעלי את התאריך קיבלתי אוקי מפרגן וקדימה דרומה.
אז ככה זה לא כזה פשוט כי מדובר בשלוש בנות רגועות, שלוות, מחושבות שמחוברות לעצמן מכף רגל ועד ראש ואני...
מי שמכיר אותי יודע שאני מלאת אנדרנלין, חסרת מנוחה, חובבת בלאגן וכמובן את החיים הטובים. מבחינתי אין זמן לכלום צריך להספיק הכל ומהר. אבל בכל זאת החלטתי שאולי קצת רוגע יהיה טוב גם בשבילי.
החלטנו שאנחנו נוסעות להתפנק ולהירגע ולא לעבוד או להתעייף וזה אומר שאנחנו לא מכינות ארוחות ולא עושות מסלולים של מיטיבי לכת ולא קמות בשש בבוקר :-)
אספנו את עצמנו וחפצנו וקדימה לדרך.
סגרנו שנחפש מקום מבודד ושקט רק לעצמנו עם גב מים, פינות שאנטי להירגע וארוחת בוקר מפנקת.
בנגב הדרומי באזור שדה בוקר יש הרבה חוות בודדים וכמעט כון מומלצות ומקסימות. מצאנו צימר פנוי ב"חוות נחל חוורים" דאגנו שתהיה ארוחת בוקר שווה וגב מים והגענו לשם בחמישי בערב אחרי נסיעה ארוכה וכייפית.
כל אחת הביאה משהו מהבית לארוחת הערב הראשונה. כמובן שדאגנו להביא גם יין (הרבה...) והכנו שולחן נחמד עם סלמון, מג'דרה, סלט, פשטידה, טחינה והכוכב העולה של הטיול פת אורז ואל תשאלו אותי למה זה לא קשור אלי.
אחרי כמה כוסות יין טובות ושיחת בנות עם צחוק עד כאב בטן כמו שרק אנחנו יודעות לעשות נפלנו אחת אחרי השניה לשינה טובה עם המחשבה שמחר בבוקר יש יקיצה טבעית ורק המחשבה כבר גרמה לכולן ריגוש גדול.
אבל....
בוקר טוב עולם, שבע בבוקר ואני על הרגליים לא מסוגלת לישון גאדמאט, מתה להמשיך לישון ולא מסוגלת. כולן ישנות עם פה פתוח ואני כבר מתחילה את היום.
פותחת את הדלת בשקט, המדבר, הרוגע נמצאים שם בחוץ צריך להתשלב ולהינות ממה שהמקום מעניק לי אז זרמתי לערסל ופשוט שקעתי לתוך השקט, מחשבות, רעיונות...
השעה שמונה, השעה תשע, השעה תשע וחצי וכולן ישנות, העיקצוצים מתחילים לי בגוף, הרוגע עבר חלף אני כבר מתה שכולן תקומנה אבל צריך לתת לבנות לישון ולהינות מהחופש כי הוא נחוץ.
בעשר כבר יש ארוחת בוקר והכי חשוב פת אורז... הבנות קמו הידד.
דפי אני מתה עליך!
אחרי שכולנו קמנו, שתינו, אכלנו והתארגנו אפשר היה להתחיל את היום, הכל כבר היה מאורגן, טיול מהצימר ברגל משהו כמו 5 שעות נחל חוורים אח"כ עין עבדת משם לעיר הנבטית, שוק ...
הלו, הלו להירגע לא אמרנו שבאנו לחופש, לרוגע, להוריד הילוך אז שוב נרגענו.
הבנות לקחו ספר כל אחת, נשכבו, נרגעו ורק אני נשארתי עם הצורך לעשות משהו לא רגוע אז הלכתי לפתוח MTV פול ווליום והתחלתי לרקוד ולהשתולל, מצטערת בנות הייתי חייבת קצת להתפרק אני שמחה שנהנתן מהריקודים שלי.
אחרי שנחנו מספיק החלטנו לעשות מסלולון קטנטון ונחמד "עין עבדת" שביום שישי ריק מאדם ונעים להליכה. מה גם שזה השתלב יפה עם ההחלטה שאנחנו זורמות ועושות רק מה שבא לנו טוב וכמובן שמה שבא לנו טוב זה לא להתאמץ יותר מידי שמה נרגיש לרגע שזאת לא חופשה של רוגע.
אחרי שהתאמצנו קצת החלטנו באופן ספונטאני וכייפי שממש מתאים לנו מסג' אז סגרנו בנווה מדבר מסג' לארבעתנו.
המסג' היה נחמד לא יותר מזה אבל התשלב יפה עם הקונספט של הטיול.
בדרך חזרה לצימר עברנו דרך "חוות קורמנל" שאני אישית מאוד אוהבת וחשבתי שיהיה זה נכון להיכנס לרבוץ קצת על הכריות שלהם ולנוח עם קפה טוב.
מי שלא מכיר את "חוות קורנמל" אני ממליצה בדרככם דרומה למצפה רמון תעצרו שם, תנשנשו משהו נחמד ותמשיכו הלאה. אחלה מקום.
הפוך עם חלב עיזים, באמת טעים!
מוזלי נהדר, עם גרנולה שעושה בחור משדה בוקר במיוחד לחווה.
ויש גם חנות גבינות למי שרוצה.
חזרנו לצימר התארגנו ויצאנו לארוחת ערב במצפה רמון, הזמנו מקום במסעדה די חדשה בשם " CHEZ EUGENE" זה אנגר גדול ששופץ למלון בוטיק ומסעדת שף. הקונספט מקסים המקום מעוצב יפה, האווירה נעימה אבל האוכל היה די מאכזב. ציפינו לארוחה מיוחדת גם מהמלצות וגם מכתבות אבל יצאנו מאוכזבות ורעבות.
אין במצפה רמון מבחר גדול של מסעדות וכל אחת שנפתחת זה ברכה חבל שבמקרה הזה לא היה מה שציפינו.
יכול להיות שהמנות שבחרנו לא היו המנות המומלצות...
למחרת בבוקר יום אחרון הבנות בהחלט נסחפו עם השינה ושוב אני כהרגלי שבע בבוקר על הרגליים יוצאת החוצה אל השקט לערסל שלי ומחכה בסבלנות לארוחת הבוקר ולבנות.
החלטנו לנצל את הרגעים האחרונים בגב מים, נכנסנו לגב להינות מקצת שמש ומים נעימים. לצערי אסרו עלי לפרסם תמונות מהגב ומה שהיה שם ישאר שם אבל דפי תודה לך על היין שהבאת ועשה לנו טוב בהחלט מהנה לשבת במים עם כוס יין ולשוחח על החיים דקה לפני שחוזרים למציאות.
לסיכום אני רוצה להגיד שהיה לי סופ"ש מדהים בדרום עם 3 בנות כיפיות וזורמות שסבלו את האנרגיות שלי בכייף.
תודה שנתתן לי לרקוד, לשיר, לדבר שטויות ולקחת אתכן לכל מיני מקומות נחמדים בלי לשאול שאלות.
תודה על השיחות המענינות והתובנות, על החיבור שלכן לעצמכן ולהחלטה שצריך לעשות זאת מידי פעם.
כן ירבו הרגעים הללו של התנתקות טוטאלית מהמציאות היומיומית ומילוי המצברים הזה שנחוץ לכל אחת מאיתנו.
לחיי ימים מאושרים והחיים הטובים.
פוסט מעניין נושא שראוי לתת עליו את הדעת ! אוהב את כתיבתך. את החיוך המסתתר ורוח האופטימיות. תודה עבור הרצון לחלוק אתנו.
השבמחק